למה גרושה? למה לא לביאה?

כשחשבתי לפתוח את הקטגוריה של "מארחת" חשבתי על נושאים שמעניינים אותי, על אנשים שמרתקים אותי ושיש להם הרבה דברים חכמים לומר. חשבתי על כל הדברים שהם עדיין בגדר טאבו, ועדיין אנשים סביבי מתעסקים/ מיישמים אותם, והם אנשים נורמטיביים לחלוטין. ובזמן שביקשתי מחברי לכתוב על הנושאים הרגישים שלהם, שהם בגדר סוד, שהם בגדר חריג וסוטה התחלתי לחשוב על כמה בני אדם דומים. כמה כולנו עם אותם פחדים, כמה לכולנו יש נקודות מביכות, רגישות, וכמה רובנו מנסים לפצות על זה בדרכים עקיפות. ולכולנו יש אחת כזו. כן גם לך.

אמא שלי התקשרה אליי בסקייפ, מרוצה שאלו שנות האלפיים, עולם טכנולוגי, ושהיא רואה את הקטנה שלה שבכלל בקצה השני של העולם במסך הטלפון הנייד, ואפילו עוד יותר מרוצה שהיא יודעת לתפעל את זה בכוחות עצמה. היא סיפרה שהיא ראתה את רוני. והיא כל- כך התרגשה שהיא הייתה חייבת להתקשר לספר לי.

רוני חברת ילדות. כל צהריים היינו ב"חורשה", הגינה השכונתית, שאמנם עברה כמה שיפוצים מאז (בכל זאת עברו יותר מ20 שנה) אבל עדיין עומדת באותו מקום. האימהות שלנו היו נפגשות בחורשה בשעות אחר הצהריים ועד החשכה היינו מתרוצצות בין הנדנדות, המגלשות, עושות קובה בחול (כורדיה או לא?) ובעיקר נהנות.
אחר כך היינו חוזרים יחד לבית, אוכלים חביתה, עם ירקות וגבינה לבנה ונפרדות עד היום למחרת.

**חייבת לציין שהייתי רוצה להיות עכשיו בארץ, כדי לפתוח אלבום ולשלוף תמונה שלנו יחד מגן הורדים או מהחורשה ולשים אותה ממש פה**

אחרי זה כבר דרכינו נפרדו, הם עברו מהשכונה. כשאמא סיפרה לי שהיא פגשה בה חיפשתי אותה בפייסבוק ושלחתי לה הודעה, קשקשנו קלות. רוני יצאה בשאלה, התגרשה ויש לה ילד בן שש. היא כתבה על היותה גרושה. וחשבתי שאלו מילים שראויות להיות פה. כי זה מעניין איך אנחנו כחברה חושבים, מכלילים, מחליטים מה טאבו ומה לא, מי ראוי יותר ומי ראוי פחות. חשבתי שהיא אמיצה להעלות את החולשה שלה, את הנקודה הרגישה שלה לרחבי הרשת, אז שאלתי אותה אם אכפת לה שאני אשתף את זה והיא הסכימה.

וכך היא ספרה;

"ובכן. אחרי 4 שנים שאני בשוק ה"גרושה פלוס" (והמילה שוק- מתאימה *בול*), חשבתי לסכם לכם את העניין בכמה שלבים שמאפיינים כל גבר שהתחיל איתי עד עכשיו, וגם את חיי השגרה:

את עומדת בתחנה ומחכה לרכבת. את לובשת ג'ינס וטי שירט וסנדלי שורש. בעצם, אין שום דבר שיסגיר אותך. ואז ניגש מישהו. מרביץ איזה משפט פתיחה מהסרטים ואז ממש כמו שלבי האבל הוא עובר כמה שלבים ברגע שהוא מבין שאני גרושה עם ילד:

1. שלב ההפתעה: די!!! רציני??? לא רואים עלייך!
2. שלב ההכחשה: נו את עובדת עליי. את? אמא?- אין מצב!
3. שלב החישובים: רגע, אמרת בת 28? אז זה אומר שילדת בגיל 22 ! יעני נכנסת להריון בגיל 21!!
4 . שלב הפרגונים: פשששש וואלה יפה לך. בטח זה לא פשוט לגדל ילד לבד. (מגיע על מצע של פרצוף תנחומים)
5. שלב ההחלטה: זה השלב שבו כל גבר עומד בפני ההחלטה הקשה בחייו. לצאת עם גרושה פלוס או לא.

ועכשיו אני תוהה בקול רם "איך אנחנו צריכות להיראות?" ללבוש מיני עם עקבי שפיץ, לצבוע לבלונד פלטינה ולהתחיל לעשן KENT ולשתות שחור עם חלב? לשים שלט על המצח 'גרושה +1  לאמיצים בלבד' ?
ואת יודעת שלא משנה מה הם יגידו לך, הרוב רוצים ממך רק דבר אחד. כי ככה לימדו אותם או שהם שמעו את זה איפשהו. שגרושה שווה פחות ומותר להתייחס אליה איך שרק רוצים.

אז מה שיש לי להגיד, ממרום גילי, זה שלהיות גרושה זה באמת אתגר. ולא רק בגלל עולם הדייטים. לפעמים התחושה היא שכל מה שאת שווה זה בדיוק לילה וגמרנו. לא משנה מה תעשי תמיד יהיו כאלה שיורידו אותך למטה, רק בגלל הסטיגמה הזאת שהחברה כולה יצרה על אימהות חד הוריות וגרושות. אנחנו כמעט תמיד נמצא אותן על מסך הטלוויזיה בדמות המזכירה, המנקה, האישה קשת יום, זאת שהילדים שלה אוטומטית בסיכון. במקרה הטוב היא תתחתן שוב אבל כמובן רק עם גרוש פלוס שבעה ילדים שיציל אותה מעצמה.

ובכלל המילה הזאת, "גרושה", כבר מזמן לא מתאימה. כי בעצם כל אחת כזאת היא לביאה. היא אישה שיודעת מה היא רוצה ועברה דבר או שניים בחיים. היא אחת שלא צריכה אף גבר לידה כדי שיתקן לה, יחליף לה או יקנה לה.

אני שמחה להגיד שאני אולי בסטטיסטיקה, אבל נלחמת כל יום כדי לא ליפול למקום הכל כך קל הזה של להיות כלום ולהצליח על אף, ולמרות הכל. ולא כי אני באמת קשת- יום אלא כי לעולם קשה איתי! ועם השאיפות שלי!

בקיצור, לא מבקשת מחמאות ולא כל הכבוד. כולה מבקשת שבפעם הבאה שאתם שומעים את המילה הזאת, "גרושה", תחשבו על דמות חיובית יותר, מקווה שהצלחתי לשנות לכם משהו בתפיסה העקומה של החברה שלנו.
ואם כן, אז הנה- עשיתי משהו בחיים שלי 🙂

מזדהים עם רוני? אתם יכולים לכתוב לה פה בתגובות, בפייסבוק, ואם רוצים להשאר מעודכנים בפוסטים חדשים שמתפרסמים בבלוג, אודות אנשים אחרים מעניינים, אוכל, DIY וטיולים אתם מוזמנים לעשות Subscribe ולהרשם לניוזלטר שלי 🙂